במשך כשלוש השנים האחרונות, קהילת חובבי היפניות בארה"ב הושפעה רבות מסצינת ה-stance. מה שהתחיל בעיקר מחולי הפורומים שניסו לחקות את סגנון ה-Euro, הפך לתופעה כלל עולמית. כיום בעלי מכוניות האלה מוצאים את דרכם למגזיני רכב גדולים ומפורסמים, זוכים לתמיכה מבלוגים שונים ומעריצים בפייסבוק. עם זאת, הפופולריות לא הושגה ללא התערבותם של המתנגדים לתופעה. פורומי רכב התמלאו בטענות רבות וב"מלחמות" מילוליות כאשר הסיבה העיקרית לכך היא הוויכוח הקלאסי של form vs function. קטעי וידאו זולים הציפו את הרשת מתוך כוונה לפסול את סצינת ה-fitment כולה, במטרה לגרום לחובבי הג'אנר להיראות כמו פרחחים אשר המראה של הרכב שלהם יותר חשוב מפונקציונליות, ולהציג את התופעה כטרנד חולף.
אבל מה אם סצינת ה-stance הייתה יותר מסתם טרנד? כמעט כל היבט של התרבות שלנו כבר נגוע ברעיונות של הפוסט-מודרניזם. מוזיקה, פילוסופיה, אמנות ואדריכלות, כל התחומים האלה הם ההוכחה שדעות קדומות ושמרנות בנוגע לסגנונות ותרבויות יכולות וחייבות להשתנות. אנחנו יכולים לשלב מוזיקת היפ-הופ עם קלאסית, ליצור משהו חדש וזה יישמע מדהים!
תכירו את סאם חוסיין והוא הבחור של ניסאן. הוא אוהב 350Z, 240 וחולה על דריפטינג. אתם בטח תשאלו את עצמכם...מה לעזאזל הוא עושה בסיון עם הנעה קדמית?!
