עבור אנשים רבים, היקף חייהם כחובבי רכב מסתכם בביקורים תקופתיים בפורומים ובלוגים שונים. הם מבלים שעות מול המחשב, קופצים מאתר לאתר, מפורום לפורום, מבלוג לבלוג, בודקים מאות הודעות בחיפוש אחרי משהו ענייני להגיב עליו בהערצה או להשאר ממנו בשוק, נישה הזאת תמיד תשאר מלאה. תמיד יש פרוייקטים מעניינים בפורומים. אחד רכש סט חישוקים יפים ויקרים להחריד, שני התקין מגדש טורבו בגודל עצום ברכבו, שלישי התחדש במערכת מתלים סטטיים/פנאמטיים וכך הלאה. במקום להעריך את המכוניות המוצגות והפרוייקטים האישיים הכוללים השקעה של זמן רב, כסף ומאמץ, הן הופכות לאובייקטים לשיפוט בסולם ההיררכיה האישי של הנורמות המקובלות. גישה כזאת לרוב מולידה סטיגמות ואמירות כגון "V8 לדריפטים? כבר עבר זמנכם!". רק בגלל שרשת האינטרנט מציגה לנו מדי יום קומץ פרוייקטים של החלפת מנועים, במיוחד ברכבים לשימוש יומיומי, שנעשו במשך מספר חודשים, המוח של אותם המכורים לפורומים דוחף את "המגמה" לתיקיית "been there, done that" ואפילו לא לוקח בחשבון שאולי, רק אולי הוא בעצמו יכל להיות במקום אותו המפרסם או בעל פרוייקט ולכן הסיכויים שיידע לפרגן ולהרים אגודל כשצריך שואפים לאפס.
ויש גם כאלה שאשכרה יוצאים מהבית כדי ללחוץ כמה ידיים, לשתות בקבוק בירה או שניים עם אנשים שרוטים באותה הרמה ופשוט להעביר איתם את הזמן. תמיד ישנם מפגשים, אולי על בסיס שבועי או חודשי, של אותם האנשים בעלי זיקה אמיתית למכוניות שנפגשים באיזה חניון מואר למחצה. ללא כל קשר ליצרן הרכב אותו הם מעדיפים, הם נוטשים את המחשבים שלהם ויוצאים לעולם האמיתי ומכירים אנשים אמיתיים ואת הרוח שמניעה אותם ואת רכביהם. עם הזמן, פורומי רכב ובלוגים שונים, ככל שחיוניים הם יהיו, הולידו קומץ של "פסלים אנונימיים", עברייני מקלדת, אם תרצו. ככל שאנשים מפרסמים יותר את הרכבים שלהם על דפי הפורומים והבלוגים וכמה שיותר הם מספרים את הסיפור שלהם, תמיד יהיו כאלה שימצאו על מה להתלונן ולהתבכיין. "האוטו שלך לא נמוך מספיק, החישוקים שלך לא גדולים מספיק, מנוע שלך לא חזק מספיק" וכדומה. וכל זה ללא קשר לעובדה שאותו הבחור שפרסם את הרכב שלו בפורום או בבלוג חוסך במשך כמה שנים כל פרוטה ועובד בשתי עבודות כדי להכניס מספיק כסף למשפחה ולתחביב היקר.
תכירו את איי ג'יי ג'ילט והוא חובב רכב מושבע. הוא האיש שלא יושב הרבה מאחורי המסך, אותו תוכלו תמיד למצוא באותם החניונים שדיברנו עליהם קודם והוא מצלם את הרכבים של הסצינה המקומית שלו (שיקגו), בין אם מדובר באירוע בסדר גודל ארצי או סתם מפגש של קבוצת חברים עם מטרה להעביר את הזמן ביחד ובכיף. וזה מה שהוא אומר על המפגש הספונטני והפשוט בו צולמו כל התמונות הנ"ל:
הלילה היה רק לילה טיפוסי של יציאה שלנו מחוץ לבית כדי לפגוש אחד את השני. אני מכיר אנשים רבים שמתגוררים באזורים אחרים של המדינה שנוסעים קילומטרים על גבי קילומטרים כדי להפגש איתנו. כנראה יש משהו קסום ומושך אצלינו בשיקגו :) כאן אנחנו עושים כמיטב יכולתינו לתת לרכבינו תכונות שונות, מעין "הכל מהכל" והמכונית שאתם רואים אינה שונה. מכונית הזאת לא נבנתה רק כדי להראות טוב במפגשי ראווה, היא גם משתמשת כדיילי וגם נותנת בראש במסלול מירוצים.
בדומה לשאר הלילות, גם הלילה כולל הכל מהכול. זה אומר הרבה דיבורים ובלבולי שכל, שיוט קבוצתי בכביש המהיר, עצירות לנשנושים במסעדות פה ושם. כשהלילה הגיע לקיצו, כולנו עצרנו כאן בתחנת דלק לפני שמתפזרים לבתים. בעיניי, לילות כאלה זה מה שעושה את שיקגו למקום מצוין לגור בו. שיחה טובה, אוכל טוב, מכוניות מגניבות, אנשים על הכיפאק, נהיגה מהנה...מה עוד צריך לבקש?
זה המקום בו נמצא לב הסצינה, קוראים יקרים. כן כן, שם בחוץ! אז שחררו את העכבר לחופשי, צאו החוצה, תפגשו עם החברים, "תשרפו" קצת צמיגים, תריחו קצת עשן פליטה. תחביב הזה אינו בנוי על תחרותיות מתמדת, כפי שפורומים הפכו אותה. מדובר כאן בקהילה של ממש. זה מתחיל עם האנשים שחושבים כמוך, "בראש שלך" וזה יוצר את אותם הלילות בחניונים השונים שלפעמים כל כך חסרים לנו!
נלקח מאתר Canibeat
אווי, אתה מעלה פה נקודות כואבות.
השבמחקלהיפגש בלילות? במצב של היום אני יגיד תודה אם לא תחכה לי ניידת מתחת לבית כי השתנתי בצורה לא נכונה.
ניר
אז מה עדיף? להמשיך לא לעשות כלום? לפחד לצאת מהבית?
השבמחק