אנחנו יודעים מה אתם חושבים: לפי הכותרת בטח מדובר בצמד מכוניות ששייכות לאב ובן. כאן הטעות שלכם. מה שמוצג לפניכם זה מרצדס-בנץ 250S שנת 1966 וב.מ.וו M3 E30, שתיהן שייכות לבחור בשם ג'ון זוברק (John Zuberek). אז מה פשר הכותרת "Like Father, Like Son"? אמממ...בינתיים נגיד רק שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ.
כל אחד מאיתנו הופך לחובב רכב בדרך שלו. חלק מאיתנו הופכים לכאלה בזכות עצמינו וחלק מאיתנו צריכים להודות לחברינו. אבל אצל רבים מאיתנו יש את הדמות הספציפית הזאת, לה אנחנו חייבים להודות. במקרה של ג'ון, זה האבא שלו. כנראה שכאשר הוא אומר "אהבתי מכוניות מהיום שנולדתי", יש לזה סיבה.
נתחיל מהמרצדס. אין כל ספק שמדובר כאן במכונית מדהימה. כנראה שיש משהו מאוד מיוחד בבן-אדם שנוהג ברכב כזה על בסיס יומי. היא פרימיטיבית, ענקית, אלגנטית. עבור ג'ון זה לא מסתכם רק ברכב עצמו, אבל בשביל זה נצטרך לחזור אחורה בביוגרפיה שלו.
ג'ון העביר שנתיים מחייו בחיפושים אחרי בנץ מתאימה. המטרה שלו הייתה לחלוק כבוד לרכב של אביו. ג'ון נולד וגדל בסאן-דיאגו, קליפורניה, ואת רוב הילדות הוא בילה במושב האחורי של ה-W108 של אביו. זאת הייתה מכונית שעברה תאונה אחורית, אשר אביו של ג'ון רכש במכירה פומבית. לאחר הרכישה, אביו של ג'ון התחיל להשקיע כל טיפה של מאמץ שרק אפשר להעלות על הדעת בריתוך, כדי לשחזר את החלק האחורי של הרכב ולהחזיר את הרכב לחיים. הוא חידש את כל חלקי העץ בתוך הרכב כדי להחזיר לאינטריור את הברק המקורי. הוא אפילו החליף את המנוע הישן שהתחיל לדפוק באחד אחר של 280S.
אביו של ג'ון מכר את הרכב בסופו של דבר, כאשר המשפחה עברה להתגורר בסיאטל. עבור ג'ון זו הייתה יריית פתיחה של פרוייקט חדש והפעם זה היה פרוייקט משותף לשניהם.
אבל הסיפור הזה היה פחות מרגש משמעותית אילו לא היה לו את ההמשך. בחלקו השני של הגראז' של ג'ון נחה לה גאוותו ומקור שמחתו האישית שלו. וחצי השני הזה, לדבריו של ג'ון, עד היום הזה הוא האהוב עליו.
ה-M3 של ג'ון היא מכונית פשוטה, אבל חלומו של כל בחור אשר אי פעם התעניין בב.מ.וו E30 בפרט ובמכוניות בכלל. ואם אתם לא מחשיבים את עצמכם לכאלה - פשוט תחתכו לעצמכם את הוורידים. בדומה לרבים מאיתנו, גם ג'ון מכיר ומכבד את המורשת של האות M. הוא גם בטוח וסבור שדם הזורם העורקיו הוא בצבעים של הסמל מאחור.
כמו שציינו קודם, לג'ון לקח שנתיים למצוא את הבנץ המתאימה, אבל היא ממש לא הייתה במצב נסיעה. "המנוע שלה לא עבד בזמן הרכישה, אבל פנים הרכב ומצבו החיצוני היו טובים מדי בכדי לוותר עליו", אומר ג'ון. ההרגשה של ג'ון אחרי הקניה רק השתפרה אחרי שהוא מצא ברכב אוסף של תקליטים מתקופת ייצור המכונית. ועכשיו, אחרי 45 שנה, היא צברה רק 106 אלף מייל. ג'ון הוציא את המנוע מחוץ לרכב, שיפץ את הקרבורטור, החליף תיבת הילוכים ואז חיבר את הכל בחזרה. שינוי היחידי שג'ון עשה לרכב זה הנמכה, הרכב פשוט דרש את זה.
ה-M3 לעומת זאת, זכתה לכמה שינויים, החל ממושבי Recaro, חישוקי BBS 5 בגוון נחושת ועד לאופטיקה של Hella. הקויילאוברים של GC הוסיפו רבות למראה הרכב, אשר זכה לאותו הטאץ' שאנחנו כל כך אוהבים.
הרכבים של ג'ון הם צמד נפלא, אשר יגרום לקנאה אצל כל חובב של פלדה גרמנית. עבורינו, הם ממשיכים לדחוף את הרעיון, עליו אנחנו מדברים כל הזמן: כמה שיותר ישן - יותר טוב! להכניס חיים חדשים לתוך לב ישן, להציל אותם מגריטה או ממוות במגרשי גרוטאות. אבל עבור ג'ון, המכוניות שלו הן ההתגלמות של עצמו, הן מייצגות את משפחתו וחברויות. ג'ון אומר שהוא חייב תודה לכולם, לאמו ואביו, ואפילו לאחותו, שעזרה לו למצוא את התשוקה שלו. הדבר היחידי שעליו לעשות עכשיו, זה להעביר את המורשת הלאה.
מקור: Stanceworks
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה