נכון, אנחנו כאן בהולימניאקס לא נותנים העדפות ליצרנים ספציפיים, ובטח אתם רואים את התמונה ואומרים לעצמכם "כן בטח.. הנה עוד פולקסוואגן, כאילו שלא היה כאן מספיק עד עכשיו". אבל הגרמנים לא קראו ליצרן הזה שהוא "רכב להמונים", ובנינו כמה פעמים יצא לכם לראות גולף מארק 4 מוחלקת, בצבע לבן מט בארץ?
נכון, גולפים לא חסר לנו בארץ, מכל הסוגים ומכל הצורות, אבל לא כאלה. תכירו את הגולף R32 של ראיין. יש לה מראה מרענן, נקי, מוחלק, והיא יושבת פשוט על הרצפה, בלי שום קיט או תוספת שתהרוס את המראה הכללי של הרכב. ראיין החליט להשאיר את הקווים הישרים והנקיים של ה-R32 ופשוט להנמיך אותה הכי נמוך שרק אפשר.
הסיפור המלא מאחורי הרכב אינו שונה מכל חולה רכב אחר, אבל עדיין מכיל סיפור אישי בתוכו. "שום דבר לא שונה מכל שאר הסיפורים של האנשים במפגש, הרכב נהפך לתחביב, התחביב נהפך לדרך חיים, ודרך עורך חיים הזה נוצרות חברויות וקשרים מאד טובים. כבר שכחתי את מה שהאמנתי שזה חברות אמת, בגלל הדרך שסגנון חיים של בניית הרכב הוביל אותי, אם לא בגלל הרכב הזה, כל אותם האנשים האלה לא היו קיים בחיים שלי, וזה מה שהאנשים מבחוץ מחפשים, אבל לא מבינים איך" - אומר ראיין.
ראיין רצה שהרכב יהיה הביטוי העצמי שלו. אף פעם לא הייתה לו תוכנית כאשר בנה את הרכב, הוא פשוט זרם עם זה. הרכב עבר כל כך הרבה שינויים, כמו המלתחה הפרטית שלו. וזה כמו שהוא בכל בוקר מחליט מה ללבוש, אם סווצ'ר או קפוצ'ון, ואיזה נעליים לשים, ואיזה גלגלים לשים לאוטו הפעם. מחשבה שעוברת לכל אחד מאיתנו בכל בוקר, לא?
חלק מרשימת השיפורים שלו ב-R32, כוללים מתלי אויר (אייר רייד) שזה ההישג הכי גדול שלו. כיוון שבתקופה שהיה עדיין עם קויילאוברים, הוא היה נוסע הכי נמוך שאפשר לנהוג, מבלי להרוס את הקארטר שמן בכל באמפר קטן שבא בדרך. סיבה נוספת שהוא הלך על המתלי אויר, זה שהקויילאוברים והגובה רכב הנמוך מנעו ממנו מלנסוע מתי שרצה ולאן שרצה למרחקים, מבלי שיהיה צריך לשלם על דברים שנשברים כל הזמן.
הכתבה נלקחה מ-Canibeat
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה