לכל אחד מאיתנו יש את התחושה המיוחדת הזאת שאנחנו חווים כאשר עלים אדומים וכתומים נופלים מהעצים ומכסים את האספלט השחור. אי אפשר להכחיש את היופי שבחודשי הסתיו, אך יחד עם השמחה של התקופה שבה האדמה הופכת לצבע כתום, עולה התחושה של פחד ומצוקה. עבור אלה מאיתנו, אשר מחזיקים רכבים בגילאים שמתקרבים לחצי מאה, התקופה הזאת מקרבת אותנו באופן בלתי נמנע אל הזמנים הקשים, כאשר הקלאסיקות המוטוריות האלה יכולות לגרום לנו לא מעט צרות בחודשי חורף הקרים.
רק אנשים מיוחדים באמת יכולים להחזיק במכונית ישנה או קלאסית, את הנקודה הזאת כבר הבהרנו בעבר. הפינוקים המודרניים של היום כמעט ולא קיימים, וזמן גובה את מחירו על כל סנטימטר מרובע של המכונית. עם כל חורף קר וקיץ חם, כל חלק במכונית מזכיר לך את גילה והתסמינים נהיים מוחשיים יותר. חריקות, רעשים ושאר המוזרויות הן חלק ממה שאתה, כחובב רכבים קלאסיים, אוהב. אלה הדברים שמזכירים לך שהמכונית הזאת היא שלך, כן כן - שלך! אנדרו האסטינגס מקורווליס, אורגון, יודע בדיוק על מה אנחנו מדברים.
אנדרו התחיל את הקריירה המוטורית שלו כמו רובינו. התעניינותו במכוניות התחילה ברכבים יפניים, טויוטה ליתר דיוק. בבעלותו היו כמה סופרות ישנות, קרסידה ועוד כמה. זהו מקום נהדר ודי צפוי להתחיל ממנו; האפטרמארקט עצום, גם הקהילה ממש לא קטנה וידע (או חוסר ידע) יש בשפע. אבל אחרי תקופה מסוימת, המשיכה שלו ליפניות החלה להשתנות, כצפוי. הוא איבד את מעט האימון שהיה לו בקהילת הסופרות. הוא עבר לצד השני והטוב יותר של המשוואה ורכש ב.מ.וו M3 E36. כמו כל סיפורי אהבה גדולים הופכים להיסטוריה, אנדרו מצא את עצמו ב-StanceWorks. כאשר האינטרסים והטעמים שלו השתנו, הוא מצא את עצמו במחשבות על הרמת פרוייקט, על משהו ישן ומיוחד.
עם זאת, ישן ומיוחד לא בהכרח כוון לוולוו. חיפוש המקורי היה אחרי דודג' או פלימות' משנות ה-40, במטרה להפוך אותה לאייר-רייד. החיפושים נמשכו עד היום בו אנדרו פרסם את האופנוע שלו למכירה ומאז התוכניות שלו מעט השתנו. אחת ההצעות שאנדרו קיבל זה וולוו 122 קופה בתמורה לאופנוע, ומאז הוא שקוע בגריז עד המרפק במטרה להחזיר לבייבי שלו את הברק.
אנדרו מצא את עצמו מול האתגר בלהפוך ג'אנטים ברזל לרחבים במיוחד, לכן הרצון המקורי שלו להתקין בולמי אוויר לרכבו פשוט סירב להופיע בקריאה בקלפים. בסופו של דבר אנדרו בחר בהנמכה סטטית "טובה וישנה".
"מצאתי קפיצים מתכווננים מהונדה סיוויק, וזה עשה את העבודה מצוין. הם השתלבו עם בולמי KYB AGX, ואחרי עבודת התאמה קטנה, הרכב הפך למדהים לנהיגה וקיבל סטאנס מושלם". אחרי שהרכב של אנדרו התיישב בצורה שהוא רצה, הוא התחיל להתמקד בחיצוניות של הוולוו בת 50 שלו.
מלכתחילה אנדרו לא רצה לבצע שחזור מלא של הרכב, אבל הוא כן רצה להביא אותו למצב ראוי כדי שהוא יוכל לשייט בו ולהנות ממנו. הרבה עבודה קשה בסופו של דבר משתלמת, אם כי המכונית הזאת היא לא דוגמה טובה לכך, כי הפגמים שלה רק מוסיפים לה חן למראה ולאופי. שלב הבא בתכנית של אנדרו היה להשתיל מנוע TDI של פולקסוואגן ואם זה לא נקרא לתמצת את המושג "מגניב", זה הזמן לארוז וללכת הביתה. למרבה הצער, התוכניות שלנו כחובבי רכב, נופלים ומתבטלים לפעמים. אנדרו מתקדם האללה ואינו חושב שהוא ישמור את המכונית הזאת. החלטה קשה יש לומר, אבל היא די מוכרת לרבים מאיתנו.
אנדרו יודע שהוא יחזור בסיומה של העונה הקרה. חיידק של מכוניות הקלאסיות כבר יושב עמוק בתוכו לכן זה קצת קשה בשבילו. "בקרוב אני אחזור עם פרוייקט "ישן" אחר. אני לא יודע איזה רכב זה יהיה, אבל אני כבר בודק את הקורווייר בתור אופציה". מה שזה לא יהיה, אנחנו בטוחים שזה יסובב ראשים. אחת ההנאות הגדולות בבעלות על רכב ישן וקלאסי, זה רכישת כבוד והערכה מאנשים מסביב, אפילו מאלה שאין להם שום עניין במכוניות. גם אם זה אמהות שלוקחות את ילדיהם לאימון כדורגל, או אנשי עסקים, תמיד יסתכלו וידברו על משהו עם קווי עיצוב נצחיים שהרגע נכנס לתחנת דלק. המבטים שלהם מעט שונים מאלה שאתה מקבל כאשר אתה נכנס לאותה התחנה במשהו יותר...מודרני.
מקור: StanceWorks
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה