יום שישי, 13 בינואר 2012

סיקור כחול לבן: "היכן שלא תהיה - אלו החברים שלך שיוצרים את עולמך" - וויליאם ג'יימס


מאז שאני זוכר את עצמי, בתור ילד קטן האהבה למכוניות תמיד הייתה חלק מהחיים שלי, עוד מהאוסף של המכוניות הקטנות, המשחקים שהייתי משחק איתם, ההתלהבות שלי בכל פעם שרכב מיוחד היה עובר ברחוב, תמיד הייתי שם, תמיד הייתי מתלהב וחולם שכשאני אגדל אני גם רוצה שיהיה לי כזה. כבר בראש היו לי צורות של מכוניות שאני רוצה שיהיו לי (עולם האינטרנט לא היה כל כך מפותח בזמנו ולהבין באמת מה אני רואה מול העיניים שלי לא תמיד היה קל). תמיד הייתי מתישב באוטו של אבא שלי ומדמיין את עצמי נוהג בכביש, אפילו פעם אחת דמיינתי יותר מדי וכשניסיתי לחכות את הפעולות של האבא שלי מאחורי ההגה, הורדתי את הארמברקס, מה שגרם לאבא שלי לרוץ אחרי האוטו שלו שמתדרדר אחורה כשהבן שלו בן ה-5 מאחורי ההגה.



ככל שגדלתי גדלה האהבה שלי למכוניות, עם הזמן למדתי בבית ספר אנגלית ולמדתי לקרוא ולזהות ולהבדיל בין הדגמים השונים שהייתי רואה. הייתי מתחיל לחקור יותר, לקרוא יותר, זה תמיד עניין אותי איך דבר כזה מיוחד זז, איך זה קורה, מה הופך אותו למיוחד כל כך. וכמו כל ילד בגיל צעיר חלמתי על הרישיון שיהיה לי, על איך אני נכנס לאוטו של ההורים ומרגיש מלך הכביש, כמו כל אחד מאיתנו בעצם, לא?






כמובן כמו כל ילד טוב בגיל 17 הוצאתי רישיון, טסט ראשון כמו גדול! ובמשך חצי שנה בליווי של אבא שלי ניסיתי ללמוד איך לנהוג נכון, איך להתחמק מהבורות בכביש (מה שלא הלך בטוב, במקום להתחמק מהבורות בכביש, הייתי נכנס לכל אחד מהם, איפה אז ואיפה היום..) איך לשמור על נסיעה נוחה וחסכונית, ובעיקר איך להיזהר מכל שאר המכוניות בכביש. רציתי ללמוד יותר, לדעת יותר, איך לנהוג נכון, איך לא להיות כמו עוד אחד על הכביש, רציתי לבלוט, רציתי להשתפר, רציתי להבין קצת מעבר לגז, ברקס, זינוק בעליה.

כיום אני כבר דיי מבוגר, בגילי לפחות, עמוק בנפשי כשמדובר ברכבים אני עדיין ילד, אני עדיין מתלהב מרכבים מיוחדים בדיוק כמו שהייתי מתלהב כשהייתי ילד קטן. מאז עברתי כמה רכבים, למדתי המון, ובעזרת האינטרנט הכרתי המון אנשים, חברים, גיליתי שאני לגמרי לא לבד, שמאחורי כל צעצוע כזה או אחר, עומד בן אדם שאוהב את התחום הזה בדיוק כמוני, שמתלהב מרכבים כמו ילד קטן בדיוק כמו שאני הייתי מתלהב בתור ילד ועדיין מתלהב כשאני כבר סוג של מבוגר. ככל שהעמקתי לדעת וללמוד הבנתי שזה הרבה יותר גדול ממה שיכולתי לשער.



אותם האנשים שהכרתי עזרו לי המון, בכל הבעיות שהיו לי, בכל הדילמות שעלו במוחי, בכל הזמנים הקשים של התסכולים עם הבעיות השונות, מבעלי מוסך ועד חברים שהפכו עולמות כדי לעזור לי להתגבר על בעיות שצצו להם. אותם האנשים שהכרתי שכל אחד מגיע מעולם אחר, מתחום אחר, מחיים אחרים, ומה שמאחד כל אחד מאיתנו זה התחביב, התשוקה לרכבים, לנהיגה, לפרץ האדרנלין שמקבלים כשנוהגים בכביש מהנה, או מההתלהבות של האנשים שסובבים אותנו על הכביש, כל אחד בשלו, כל אחד במה שעושה לו טוב. 
הרכבים תמיד יתחלפו, החיים תמיד ישתנו, ואנחנו נמשיך להתבגר, אבל עמוק בפנים אני רוצה להאמין שהאנשים ישארו. כי מה שמאחד כל אחד מאיתנו חזק יותר מהכל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה