התחושה הייחודית והבלתי נשכחת הזאת כשנכנסים לתוך מכונית חדשה. ההתלהבות הזאת מלראות את פיתוחים האחרונים בתחום האלקטרוניקה, הצליל של המנועים החדשים, והריח הכל-כך ייחודי של מכונית חדשה. מכוניות שמיוצרות כיום נעשות מהירות יותר, איכות ההרכבה (לרוב) גבוהה יותר, והן פשוט הרבה יותר יעילות מאי פעם. ובכל זאת, סצנת מכוניות אספנות וקלאסיות כיום גדולה בהרבה מאשר הייתה פעם. חובבי מכוניות שרירים קלאסיות משקיעים עשרות אלפי דולרים כדי להפוך את גוש הברזל בן 35 מדטרויט למכונית Pro-Touring. אוהדי מכוניות יפניות צדים אחרי מודלים נשכחים לכאורה של מכוניות ביצועים מארץ השמש העולה. יצרניות גלגלים מציגים כעת עיצובים מחודשים ברוח רטרו, כאלה שעוד לפני 5-10 שנים היו זרוקים בכל מיני מגרשי גרוטאות. בכל פעם כשמגיעות אל תוך הסצנה מכוניות כמו GT-R עם 1000 כ"ס או LFA, צץ לו מתוך דפי ההיסטוריה אקזמפלר שמור להפליא של Hakosuka או 2000GT, כדי להזכיר לנו שחדש יותר לא בהכרח טוב יותר.
תרבות הטיונינג סביב מרבית דגמי אספנות של JDM נותרה מתונה יחסית. רוב בעלי המכוניות הנ"ל מתמקדים בעיקר בשימור ותחזוקה שותפת, ופחות בשינויים קוסמטיים. חשיבה זאת נובעת מכמה גורמים מרכזיים: הראשון, כאשר רוב האנשים מעולם לא ראו דגם שקדם למכונית ספציפית, השינוי היחידי שהיה צריך לבצע על מנת לקבל תגובות חיוביות בפורומים שונים זה הנמכה טובה וסט גלגלים במצב טוב שעיצובם תואם לתקופה. בנוסף, לרוב המכוניות היה מאוד קשה למצוא חלקים שונים למכירה באתרים ופורומים. מתלים היו צריכים להיות מפוברקים ומותאמים אישית, עבודת פחחות הייתה צריכה להתבצע במדינת המוצא של המכונית וכיווני מנוע דרשו הבנה עמוקה הרבה יותר כיוון שהמכוניות הנ"ל צוידו במשהו נשכח כמעט שנקרא "קרבורטור". עם זאת, יש כאלה שלא מפחדים להיפגש עם כל האתגרים האלה פנים אל פנים. אלפונסו אוקטביאנו לא התפשר על מנטליות של "הנמכה וגלגלים", אלא החליט לבנות את טויוטה סליקה שלו בהשראת boso בצורה יוצאת דופן.
פרויקט על סליקה של אלפונסו בצורה מושלמת מותח קו בין המנטליות d’elegance של שימור קפדני לבין הטרנד Pro-Touring של הכנסת מודרניזציה לתוך המתכת הישנה. המכונית הזאת עברה שיפוץ מקיף מהשלדה, אבל היא עדיין שמרה על הכבוד לעידן שלה. היא נראית כמו מכונית שהתקיימה באמצע שנות ה-70, טויוטה הזאת היא ממש לא פרי הדמיון המחודש והממזרי של הנוסטלגיה, וזאת הייתה כוונת הפרויקט. אלפונסו בחר להתקין לה מנוע מקורי 2T-E, אשר שופץ בעזרת חלקי OEM, אפטרמארקט ובבניה עצמית. התוצאה הסופית היא מכונית אשר מאפשרת לבעליה להנות מימי מסלול (גם סיבובים וגם קו ישר) וגורמת לו לחיוך כאשר התחת שלה יוצא לטיול צידי בכביש רטוב.
בזמנים מטורפים האלה, כאשר כל אחד יכול למצוא כמויות גדולות של סיקורי רכב בעולם, להיות ייחודי ומיוחד זוהי ללא ספק מילת המפתח. זאת הסיבה שכמעט כל הונדה סיביק שאתם רואים היום עברה פרויקט של אינטריור, החלקת תא מנוע, החלפת מנוע עצמו, עם חישוקים נדירים. אבל מרצדס דיזל בת 30 יכולה להופיע בסיקור של בלוג כזה או אחר רק בזכות מתלים "גמורים" שלה וחישוקי BBS. אבל למכוניות האלה מגיע הרבה יותר מזה. אמנם יש ערך מוסף במכונית שמורה, מתונה ומקורית, אבל יש לזכור שהיא נמצאת בידיים של משפרים. למרות כל ההבטחות הריקות שלנו לקרובים לנו ובעיקר לעצמינו, אנחנו פשוט לא מסוגלים לנסוע במכונית מקורית לאורך זמן. אלפונסו לקח מכונית שרובינו היו מתאהבים בה מבלי אפילו לראות אותה והלך איתה מעל ומעבר, הפך אותה ליצירה של ממש, מותאמת עיצובית לתקופתה, מכונית ביצועים יפנית משובחת. תקראו לנו "משוגעים", אבל אנחנו נעדיף אותה על "ריח של מכונית חדשה" בכל יום.
נהנתי לקרוא, הרבה חומר למחשבה. תודה רבה!
השבמחקמאוהב קשות בסגנון ובאווירה של הסגנון הזה. אם רק הייתי יכול להביא את אחד הטנדרים הישנים של היפנים במחיר שפוי לשיפוץ הייתי המאושר באדם. אחלה כתבה, וכמו שנאמר, הרבה חומר למחשבה.
השבמחק