יום שלישי, 24 בינואר 2012

MODE GRAU: JAMIE CONLAN’S 1995 GTI


להחזיק מכונית אחת במשך 12 שנים זה מאוד מרשים. רבים מאיתנו התחילו וסיימו מספר פרוייקטים, לפעמים יותר ממה שאנחנו יכולים לזכור. היום תראו פרויקט ממושך, כזה שדורש המון זמן ומסירות, שמדבר לא רק על התחביב עצמו, אלא כזה שמציג את הקשר האמיתי בין אדם למכוניתו.



גולף GTI מארק 3 שנת 1995 של ג'יימי קונלן היא מכונית ששווה לספר עליה, לא רק בגלל המוצר המוגמר ועבודה ברמה הגבוהה ביותר, אלא גם בגלל הסיפור שהולך יחד עם המכונית. בגיל 19 ג'יימי חשק בפולקסוואגן גולף מארק 3, אבל הוא הבין שפשוט לא יוכל למצוא אחת שיוכל להרשות לעצמו מבחינה כלכלית. אבל רצה הגורל וג'יימי מצא את הרכב המתאים במחיר נכון, והוא לא פספס את ההזדמנות. "לקחתי את המכונית למוסך מקומי מיד אחרי שאספתי אותה מהמגרש, כדי להתקין אגזוז Bosal Brospeed בקוטר 2.25". אני לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה לעשות איתה, אבל לפחות ידעתי שאני רוצה לעשות כמה דברים בסיסיים".





הכל היה טוב ויפה, אבל כמו ש-Night Shyamalan אמר: לסיפור של ג'יימי יש טוויסט. שנה אחת בלבד אחרי רכישת המכונית, הוא התקבל לביה"ס לאמנות בניו-יורק. ג'יימי החליט שזה פשוט לא הגיוני לקחת את המכונית איתו מטקסס לניו-יורק, אז הוא מכר אותה לחבר ואמר לה שלום. למזלו של ג'יימי, הייתה לו חתיכת חברה. שנתיים של קיטורים ובכי על כמה שהוא מתגעגע ל-MK3 שלו, גרמו לה לחשוב על הפתעה רצינית בשבילו.





חברתו של ג'יימי עברה מטקסס לניו-יורק כדי להיות איתו, איתה היא הביאה את ה-GTI האדומה והקטנה, שהייתה כל-כך חסרה לג'יימי. הרצה קדימה לימינו, הדבר הכי ברור הוא שהמכונית של ג'יימי כבר לא אדומה. בחירת צבע לא לקחה זמן רב. "חבר שלי נתקל בפורשה 996 טורבו אפורה של Champion Motorsports, ומאותו הרגע ידעתי שזה הצבע שאני רוצה לצבוע את המכונית שלי". מה שלקח באמת הרבה זמן, זה מציאת קוד צבע מתאים. "לקח לי בערך שנה של עבודת בילוש והרבה עזרה מרוס טיילור כדי לגלות שהצבע הרצוי השתייך לפורשה 356 שנת 1956 שנקרא Mode Grau". אחרי שגילה את זה, ג'יימי לקח את המכונית ל-Pat’s Paint Werks שבבייטאון, טקסס כדי לשנות את הצבע.





כדי להחמיא לבחירת הצבע והחישוקים (HRE 505), ג'יימי החליט להוסיף למכונית מגדש טורבו. במהלך הפרוייקט ג'יימי נתקל במספר בעיות, בעיקר בבעיות עם חיווט, אבל עכשיו המכונית כבר מסודרת. עכשיו, ג'יימי אומר שהבוסט זה החלק האהוב עליו במכונית.



ועכשיו, 100 אלף מייל מאוחר יותר, ג'יימי רואה את הפרויקט שלו כגמור. "אין שום דבר נוסף שאני רוצה להוסיף למכונית הזו. בניתי אותה בדיוק כמו שרציתי שזה יהיה". אבל הדרך להשלמת הפרויקט הייתה ארוכה, עם חברים ומשפחה שעזרו לאורך כל הדרך. והחלק הכי חזק? ובכן, ג'יימי בחור חכם. הוא נשא לאישה את חברתו, אשר החזירה את הפרויקט למסלול, וג'יימי מעניק את כל הקרדיט לאישתו ובנו. ובלי עזרתם של שני החברים שלו, דאג פסקואל וקליי האנדלי, יש להניח שהמכונית לא הייתה כאן.



מקור: StanceWorks

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה