אנחנו לעתים מכנים את התחביב שלנו כחיים מוטוריים. המכוניות שלנו, הקהילה, הסצנה, כל אלה הם חלק מן החיים שלנו ויחד עם הנסיון שלנו הם הופכים אותנו למי שאנחנו. כולנו צריכים לעבוד כדי לממן את חיינו ואת ההתמכרות למכוניות שלנו. עם כמה שאנחנו נורא היינו רוצים להישאר לנצח בגיל 18, כאשר החיים היו מכוניות ומכוניות היו החיים, אנחנו פשוט לא יכולים. בחיים קיימת התקדמות טבעים הכוללת התבגרות, כאשר אנחנו נהיים אחראיים יותר, מוצאים את בת הזוג המושלמת, מתחתנים, מקימים משפחה ועוסקים בקריירה. מכוניות, עבור רבים מאיתנו, הן המקום אליו אפשר "להימלט" מהשגרה היומיומית, ואילו עבור אחרים זה דרך חיים. יש כאלה שמקדישים שעות על גבי שעות בשיפוץ/שיפור המכונית ונוסעים לכל המפגשים בעוד שאחרים מוצאים את המכונית שלהם לנהיגה פעם בחודש. יש גם כאלה, לעומת זאת, אשר מצאו דרך איך לשמור על האיזון בחיים שבו מכוניות, משפחה וקריירה יכולים להתקיים בשקט. ג'ף הוק מצא את האמצע הזהב הזה ובנה יצירת מופת בצורת גולף MK4 יפה, אשר עוצבה לאט בזמן שחייו כל הזמן נעו קדימה.
סיפורו של ג'ף מתחיל בגיל צעיר, 16 ליתר דיוק, כשהוא למד לנהוג על ג'טה MK3 מקורית לחלוטין. במהלך כמה שנים הבאות, המכונית התחילה לראות קצת אהבה בצורה של הנמכה עם קוילאוברים, ג'אנטים, צנרת פליטה, קיט יניקת אוויר וכו'. בינואר 2007, ההתקדמות של המכונית נעצרה ע"י תאונה "קטנה"; אפילו כהייתה הרוסה, היא עדיין הייתה כשרה לנהיגה, וג'ף המשיך לנהוג בה עד שהמצמד החליט "לצאת לטיול", ובכך הסתיים הקשר ביניהם. במהלך ששת החודשים הבאים, הוא השתמש בגולף MK2 דיזל של אבא שלו לנסיעות בעיר, עד שביום גורלי אחד, בדרך הביתה מבית הספר, הוא הבחין בגולף MK4 לבנה טורבו-דיזל סופר נקיה במחיר מצוין עד כדי גיחוך. אחרי ביצוע שיחה למס' הטלפון שהופיע בחלון המכונית וריקון של קופת החסכון, ג'ף הפך לבעלים הגאה של גולף שנת 2001.
כמו רבים מאיתנו, הכוונות שלו היו להשאיר את המכונית במצבה המקורי...כן, בטח. הוא התאפק במשך כמעט שנה ונסע בה כל יום לבי"ס. בחודש יולי של שנת 2008 קרו שני דברים: ג'ף התחתן עם אהבת חייו, בריטאני, וסופת ברד גדולה שהשאירה סימנים על הגולף שלו. כרגיל, החיים מכים קשה מדי מיד אחרי שנותנים לך הפסקה קצרה. אחרי שג'ף לקח את המכונית להערכת שמאי, הוא קיבל הצעת מחיר לתיקון בסך של 6800$. ג'ף היה בהלם מהמחיר, אבל היי, לפחות לא משביתים לו את המכונית. בחודש ספטמבר של אותה השנה, הוא נסע בפעם הראשונה לאירוע H2Oi עם מתלים מקוריים וג'אנטים ברזל מקוריים. מיותר לציין, מי שביקר פעם ב-H2Oi בוודאי ראה את האיכות והצפיה בכל האיכות הזאת במקום אחד משכנע אותך "להגביר" את הקצב בעניין השיפורים. שישה חודשים לאחר מכן זה התחיל.
למרות שג'ף קנה בית בחורף של 2008, נשארו לו מספיק כסף באביב 2009, כשהוא רכש סט של קוילאוברים והצטרף ל"נמוכים". הוא נסע כמה חודשים הבאים רק עם הקוילאוברים, עד חודש אוגוסט, כשהוא הבין שג'אנטים ברזל מקוריים היו פשוט לא במקום והוא רכש סט של BBS RS מחנות בשם VR Wheels. ההחלטה הראשונה שלו הייתה שהוא רצה ליפ רחב יותר לג'אנטים האחוריים מהמקוריים לכן הוא רכש סט ליפים של 2" מאחורה ו-1.5" מקדימה. אחרי שהגימור המקורי של הג'אנטים התחיל לשעמם אותו, ג'ף בחר ללכת על שילוב צבעים מאוד ייחודי שכלל ליפ שחור, ברגים כתומים והחלק המרכזי בצבע לבן. משוגע? כן, אבל הוא גרם לזה להיראות ממש טוב והוא עשה את זה לפני שהמגפה של לצבוע ג'אנטים בצבעים מטורפים החלה בכלל. הג'אנטים היו מוכנים יום לפני ה-H2Oi והצמיגים הולבשו באותו היום שהוא יצא לכיוון אושן סיטי, מרילנד, שם התקיים האירוע.
אפשר בקלות להבין שני דברים על ג'ף הוק: 1) בניית המכונית שלו נעשתה במשך כמה שנים, בצעדים קטנים. 2) כשג'ף עושה משהו למכונית שלו, זה תמיד יום לפני מפגש. רוב האנשים לא עוצרים לרגע וחושבים שמרבית הבניות האיכותיות גוזלות המון זמן מבעליהן כדי לסיימן. הסיבות לכך הן שונות: חוסר מימון, ייצור, המתנה לחלקים, קריירה מפריעה, הקמת משפחה וכו', אבל אבל כל חובב רכב שנכנס לפרוייקט כזה לא מוריד את עיניו מהמטרה הסופית למרות כל המכשולים בדרך. למרות שג'ף לא עשה הרבה למכונית שלו בשנת 2010, מלבד הנמכה נוספת ע"י הוצאת התומכים מהקוילאוברים, הראש שלו היה תמיד מפוצץ ברעיונות איך לקחת את הגולף שלו לשלב הבא. רוב ההוצאות "המוטוריות" הושקעו בפולקסוואגן פאסאט B4 סטיישן של אישתו, אשר זכתה למתלי אוויר עוד לפני שהם בכלל קנו אותה. בריטאני לאט לאט התחילה להתערבב בסצנת מכוניות אחרי שנסעה כמה פעמים לכל מיני מפגשים ועכשיו יש לה מכונית ראויה משלה, ששווה להציג במפגש. ג'ף הבין שהוא "יצר מפלצת" אשר הייתה גם פרפקציוניסטית. אבל עדיין, ג'ף מצא קצת מזומנים שבוע לפני H2O כדי לקנות סלון עור חדש לגולף שלו.
אחרי החורף של 2010-2011, הטירוף טרום האירוע Southern Worthersee החל וההכנות היו בעיצומן. עם ה-SOWO, שהיה כבר ממש מעבר לפינה, לג'ף היו תכניות לקנות מערכת מתלי אוויר, אבל התקציב עבורם פתאום שינה כיוון והוא רכש סט מושבי ספורט משובצים של GTI MK5 במרץ 2011. אחרי שנעשתה עבודת התאמה למושבים, ג'ף (שהוא גם שחקן בייסבול אחרי הכל) החליט לרפד את המושבים בעור בסגנון של כפפת בייסבול, אשר נראים במציאות הרבה יותר טוב מאשר בתמונות. השעון לא הפסיק לתקתק והזמן לפני הנסיעה ל-SOWO שבג'ורג'יה הלך ואזל, והיו לו עוד המון דברים לעשות! בחודש אפריל הוא החליט ללכת על גימור שונה של הג'אנטים שלו, בגוון Chocolate Milk במרכז וליפ מלוטש. בצורה אופיינית לג'ף, שבוע לפני המפגש המיוחל הוא הצליח להתקין את האייר-רייד (בזכות וויל מ-Bagriders שעזר בענק) אבל מעולם לא הייתה לו את ההזדמנות לנסות את הסט-אפ החדש לפני יציאה לנסיעה של 20 שעות להרי צפון ג'ורג'יה.
Southern Worthersee התברר כאירוע נהדר עבור בני הזוג והמכוניות שלהם, אשר זכו לכמות עצומה של תשומת לב, אבל ג'ף עדיין לא היה מרוצה. הוא רצה לעשות צינורות קשיחים מנחושת למיכל אוויר של מערכת האייר רייד, אבל לא הייתה לו את ההזדמנות להספיק לעשות את זה לפני ה-SOWO. כך, יום לפני Waterfest 2011 ג'ף החליט לעשות את זה סוף סוף. לא מפתיע, נכון? הוא בילה כל הלילה בכיפוף צינורות והתאמת אביזרים נלווים כדי להצמד ללוח הזמנים בשביל לצאת למפגש בזמן. אחרי שהוא סיים את העבודה, הוא ניגש למכונית, לחץ על הכפתורים ו......כלום! המכונית סירבה להתרומם (האוויר לא הגיע אל הכריות), אבל במהרה הוא איתר את הבעיה, סידר אותה והם יצאו לדרך.
בשאר המפגשים של העונה, הדאגה היחידה של ג'ף הייתה לשטוף את המכונית ולפרוח עליה וואקס. הוא נסע ל-H2O הרביעי שלו בספטמבר ושלוש שבועות לאחר מכן הוא ואישתו נסעו למפגש של Canibeat שנקרא First Class Fitment, שם הם התקבלו בברכה וקיבלו אישור להציג את הרכבים באזור הסגור. כשקוראים את הסיפור של ג'ף ובריטאני, מבינים שמדובר כאן בזן נדיר של מערכת יחסים בין בעל ואישה: הם אוהבים את המכוניות שלהם כמו שהם אוהבים זה את זו, ואת זה מרגישים. זה האיזון המושלם ואין שום דבר רע בזה.
מקור: The Drive Life
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה