כשהיינו ילדים, בשבילנו הכל היה פשוט, כמה שיותר גדול יותר טוב. הצעצועים שלנו היו בצבעים זוהרים ומדליקים וזה גם מה שתמיד היה תופס את העין שלנו בתערוכות מוטוריות או מפגשים, היינו מסתכלים על מה שזהור וצועק, בלי קשר לטיב הבניה או המכונית עצמה. ככל שהתבגרנו, הטעם שלנו גם השתנה ואנחנו התחלנו לשים לב לפרטים הקטנים. חתיכות פח קטנות שרותחו לגוף המכונית בצורה מושלמת ושאר הדברים הקטנים שמבדילים את המכונית מכל השאר בשל איכות הבניה ולא בגלל שזה נראה כמו עוד מכונית מפוסטר של "מהיר ועצבני".
כשבפעם הראשונה ראינו את התמונות של הפורד מודל A שנת 1930 השייכת לג'ו ליסויו, פשוט לא יכולנו להפסיק להסתכל עליהן. עם כל תמונה נוספת התגלו עוד ועוד פרטים ואחרי שעברנו על כל התמונות, הבנו שאנחנו די מקנאים באותם האנשים שזכו לראות את המכונה הזאת במציאות. ברור שהיא לא תקלע לטעמם של כל אחד וייתכן אפילו שימצאו כאלה שישנאו את המכונית, אבל כל עוד לא מביטים בפרטים הקטנים, בכל החלקים המורכבים בה, לא מבינים עד כמה הפורד הזאת רצינית ומושקעת.
כל כמה שנים ג'ו מעסיק את עצמו בפרויקט חדש. כל מכונית שלו נבנתה בדיוק כפי שהוא רצה וכל אחת מהן נבנתה על ידו, במו ידיו, כך שלכל אחת יש את המגע האישי שלה. הוויסו של הפרויקט הזה מסתכם בכמה אלמנטים משונים, שנלקחו מכלי נשק שונים, כגון קנים של רובים בחלק האחורי כרמיזה לכך שהפורד הזאת "מוכנה למלחמה". סוג כזה של שינויים ותוספות הוא זה שמבדיל את סצנת ה-Rat Rod's מכל השאר במפגשים משותפים. בעליהם מתעלמים לחלוטין מכל הרעיונות הקונבנציונליים, בהם משתמשים בדרך כלל בפרויקטים "רגילים", והרעיונות שלהם הם אלה שגורמים לאנשים מסביב לתהות "מאיפה לעזאזל הוא לקח את הרעיון הזה?!".
לאורך כל המכונית, מהגריל ועד לבקליות, ניתן להבחין בתשומת הלב שג'ו הקדיש לפרטים, בין אם זה במנוע, במראה החיצוני או בפנים הרכב. הקטע המטורף הוא שג'ו כל שנתיים-שלוש מציג לעולם את היצירה החדשה שלו, אז אנחנו לא יודעים מה איתכם, אנחנו כבר מתים לראות מה יש לו עוד בשרוול.
מקור: Canibeat
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה