סיקור כחול לבן: יום שבת שכזה

הרבה דברים אפשר להגיד על כל התרבות המוטורית במדינה שלנו, אבל לכל כיוון שלא ניקח את זה אנחנו ניווכח שהיא קיימת, ומי שאחראי לכל הקיום הזה זה כל אחד מאיתנו, כי כל עוד שיש לנו את הרצון הזה של לבנות, להשתפר ולשתף, העולם הזה של התרבות המוטורית בישראל ימשיך לגדול ולפרוח. כיום ניתן למצוא המון קהילות רכבים בארץ, סצנות הרכבים הולכת ומתקרבת למה שנהוג בכל העולם כבר שנים, מסצנת ה-JDM, היורוסטייל, אפילו ה-Rust , אלו לא מילים זרות לאף אחד והעתיד נראה ורוד וטוב עוד יותר. בשבת האחרונה נפגשו להם כמה חברים עם מטרה עיקרית של לעזור לחבר לפרק רכב לאחר תאונה, כל אחד ראה את החוויה הזאת אחרת, מצאנו לנכון להציג לכם את אותו היום מכמה זוויות. 

אריק:

8:00 לקום, להתלבש, לצחצח שיניים, לצאת לכיוון האוטו ולהוריד את הכיסוי, לבדוק שמן ולגלות שחסר,כרגיל.. שיגרה של רכב ישן בסופו של דבר.. וקדימה יוצאים לדרך מהצפון לכיוון המרכז, המטרה העיקרית: לפרק את הרכב לחלקים, המטרה הסמויה: לשמור על פרופיל נמוך (כדרכם של עצלנים) ובעיקר לצלם. 

9:30 מגיע לרמת גן לליאור הביתה שבינתיים משלים כלי עבודה מהרכבים ומכין את הקאדי שלו להובלה של חלקים חשובים. 

10:00 פוגשים את סרגיי עם הקאדי שלו בראשון ומתקרבים לבית של איליה ששם הוא מחכה ביחד עם סרגיי כדי לפרק את הטולדו הישנה שלו. 

ומשם זה רק מתדרדר, אבל לטובה, הרבה צחוק, שתיה, שטויות, ובעיקר פאן!

לבלות שבת מוטורית עם האנשים כאלה שרוטים זאת חוויה מאד מהנה, לא קלה אבל מהנה! אבל בסופו של דבר זאת מהות העניין, אני לא יודע איפה הייתי היום אם לא היה לי את החברים שלי, אותם החברים שאיתם אני חולק אהבה זהה לרכבים, אותם החברים שהכרתי בפורומים שעזרו לי בכל מה שהייתי צריך, עוד מההתחלה של למצוא את הרכב שבו אני נוהג היום, ועד ללתת יד בכל דבר מסביב. 

16:00 מלוכלך כולי, מזיע, אבל מרוצה, המנוע בחוץ, הגיר בחוץ, והאוטו נשאר ערום כביום היוולדו, וצמד הקאדים מועמס עד אפס מקום. 

17:30 חוזר עם חיוך מפגר הביתה, מכסה את האוטו, והנה עוד יום מוצלח שכזה. 

סרגיי:

יום שבת בהיר אחד נפגשו כמה חברים טובים למפגש לא שיגרתי .

כל אחד הביא איתו בקבוק שתיה, בגדים להתלכלך, והמון מצב רוח!!!

המטרה הייתה להפשיט רכב של אחד החברים לאחר תאונת טוטאלוסט.
השעה היא 10 בבוקר אני מקבל הודעה, שלא ממש הזיזה לי לאחר דקה טלפון,
בצד השני ליאור צועק לי קום קום אריק כבר אצלי ...!!!

אני קם בלחץ מתארגן מתלבש בגינס הקרוע שלי גופיית סבא פותח את המקרר תופס בקבוק נסטי קר זורק בטנדר מניע ונוסע לכיוון ירידה לאיילון דרום.

לאחר שאני מגיע לנקודת מפגש שלי עם ליאור ואריק שקבענו מראש, אני מגלה שהם כבר עברו אותי והמשיכו, ואני כנראה עדיין ישן בעמידה.

אני מתחיל לדהור אחריהם בכל ה-75 כוחות הסוס שיש לי בכרכרה האדומה בתקווה לתפוס אותם עוד על הכביש המהיר, בכדי להנות מקצת נסיעה מהנה בשיירה כיפית של חברים עם רכבים מיוחדים מהקונצרן האהוב עלינו!

וכך זה קורה. אני משיג עוד טנדר קאדי נמוך ולבן וקוראדו אדומה ס"מ מהרצפה אשר זוחלים להם לאט לאט ומחכים שאני אדביק את הפער.

חיוכים עפים באוויר ואנחנו ממשיכים את דרכינו לכיוון הבית של איליה.

בכניסה לרחוב רואים אותו ואת סרגי (מארק4 THE ONE) בתוך הבורה המגרדת את הליפ הקידמי ברציפה של איליה מסמל לנו להכנס לחניה.

אנחנו מחנים את הרכבים ומתחילים במלאכה ...כל אחד תופס ג'אבקה מברג ראצ'ט ומתחיל לפרק כל אחד חלק אחר ברכב.

לאחר כשעה אנחנו מוקפים בכל מיני חלקי פנים וחוץ של הטולדו והלב יוצא אליה אך יחד עם זאת אני מזהה חיוכים על פניהם של כולם.

מוזגים עוד כוס של קולה קרה וממשיכים לכיוון המנוע ופה התחיל הטירוף משום מה ליאור מחליט להישען על הכנף ולא שם לב שהיא מנותקת מהברגים שלהם תוך פחות משניה הוא תולש את הכנף הימנית של הטולדו עם הגב על הריצפה רגלים למעלה באוויר והאווירה של צחוקים מתחממת. 

לאחר ניסיון כושל להוציא את המנוע גם סרגי גם ליאור וגם אני מנסים בכל מחיר לפרק את המנוע מהתושבות שלו בניסיון השני אנחנו מצליחים !!! אושר אדיר יש אצל כולם בפנים הרכב אני שם לב לאריק אשר מחפש מציאות לקוראדו שלו כל מיני צ'ופצקים ופלאסטיקים אשר יכולים להתאים למלגזה האדומה שלו.

לאחר כמה שעות הגיע עוד חבר בשם איגור אומנם לא מהקונצרן שלו אך עדיין נתן יד ועזר לנו לא מעט בפירוקים של הרכב.

לאחר פירוק והפשטה של הרכב לגורמים אנחנו תופסים הפסקה וכולם מתישבים בכדי להריץ חוויות וצחוקים על היום הכיפי הזה.

אני ביקשתי טוש עיפרון וסרגל והכנתי לגולומב הפתעה קטנה לטנדר קאדי שלו 

וכך מסתיים היום הזה עם השקיע 2 ארגזי קאדי מלאים בחלקי מנוע ופנים של הטולדו ולה זכרה ברוך לא נזכה עוד לראותה על כבישי ארצינו.

ליאור:

אז את הצד שלי של הסיפור אתחיל מזה שאיליה מכר לי את הרכב, כמו כל וואגית טובה באמת ש"שהולכת לעולמה", גם זו נבחרה להיות ראוייה כתורמת איברים, להמשיך ולהפיח חיים ברכבים אחרים שזקוקים לחלקים כדי להמשיך להתקיים.

את הרכב רכשתי מאיליה לפני המון זמן, ועד היום היא נחה לה בחניה. כשהגיע זמנה להפשטה חשבתי לעצמי איך נעשה את זה בצורה המגניבה ביותר, כן, שמעתם נכון, המגניבה ביותר. לא יעילה, לא חכמה, אלא מגניבה.

אז כחלק מקהילת הזקנות בארץ, גייסתי לצידי מספר אנשים ששותפים למחלה כי ככה זה עובד, זו הקהילה שלנו, אם צריך לנסוע ב-12 בלילה מת"א לאבו גוש בשביל ללוות חבר להביא חלקים משם אז זה מה שעושים.

לעניינו, גייסתי כמה חברים קרובים שהיו פנויים בשבת בבוקר למשימה מהנה במיוחד. לשחוט את הרכב! יש יותר כיף מלהרוס?

אז הגענו לשם כל אחד עם העגלה המיוחדת שלו, שלפנו כלים, סרבלים, חיוכים והרבה צחוקים וניגשנו לעבודה.

עד לפעם הבאה...