רוב רכישות הרכב מוזנות בעיקר מתשוקה, שלרוב מלווה בחרטה של הרוכש. בעולם הרכבים הקלאסיים של פולקסוואגן, תשוקה של הקונה יכולה בקלות להרוס את החשבון בנק שלו, ולהרוס יחסים קרובים עם הנשים והחברות. הרכב שכנראה יהיה עם הרבה חלודה במקומות נסתרים, והרבה בעיות מכאניות שונות, לקנות פולקסוואגן על בסיס שגעון רגעי זה מתכון לצרות. אין אמירה נכונה יותר להגיד על רכבים ישנים מאשר: הדברים הטובים ביותר באים לאלו שמחכים.
השירוקו, כמו כל רכב אחר, החלה את דרכה בתור שיבוט של מעצב רכבים; ובמקרה הזה עוד בשנות ה-70 המוקדמות. הקארמן גיה, מקוררת אוויר, החלה להראות סימני עייפות והיה צריך למצוא לה מחליפה מודרנית יותר שתחליף אותה בשוק הרכבים. העיצוב של ה"type 53" (זאת לא שגיאת כתיב, זהו השם המקורי של השירוקו) היה מאחורי דלתות סגורות והכל נעשה בצורה סודית ביותר, השירוקו שוחררה לראשונה לשוק הרכב האירופאי cשנת 1974, חצי שנה לפני ששוחררה הגולף מארק 1 לעולם. המעצב ג'ורג'טו ג'וייג'רו (מקווים שרשמנו את שמו נכון - Giorgetto Giugiaro) עיצב את שני הרכבים, בנוסף לעוד כמה רכבים קלאסיים כמו ה-BMW M1, הלוטוס אספיריט, פרארי 250GT, וכמובן הרכב מהעתיד הדלוריאן. קורת גג הנמוכה מציבה את השירוקו בכמה ס"מ יותר נמוך מהגולף: גולף MK1 נמוכה תגיע לאותו הקו גובה של הגג כמו השירוקו הסטנדרטית באותן השנים. אותו המראה הנמוך, המעוצב והחלקלק היה החותם של השירוקו לאורך השנים, ואף מלווה את השירוקו המודרנית שניתן למצוא היום.
דני חיפש אחרי שירוקו דור ראשון במשך כמה שנים. הוא גדל בסביבה שאחיו ובן דודו חלקו עימו את האהבה לרכבי פולקסוואגן ובמשך השנים הם חיזקו ולא נתנו לו לוותר לאחר החיפושים אחרי הרכב הנכון. לראשונה דני ראה את הרכב בשנת 2004, שהייתה בבעלותו של האדון אד, אבל לא יחס אליה חשיבות לאחר שהבין שהוא מעדיף שירוקו עם הפרונט היותר מודרני לאחר מתיחת הפנים. הוא לא ייחס אל הרכב חשיבות כיוון שהאמין שהרכב הנכון יגיע. אבל הוא הבין שלמצוא שירוקו דור ראשון נקיה זאת משימה לא קלה בכלל, וככל שהזמן חלף דני ניסה ובדק וראה רכבים אך ללא הצלחה רבה. כאשר ראה את הרכב שוב בשנת 2008, דני ביקש מהבעלים הנוכחי שלה, ג'ף, לעדכן אותו במידה וירצה למכור את הרכב, מספרי הטלפון שלהם הוחלפו לכל מקרה שלא יהיה ולאחר שנתיים, הטלפון של דני צלצל, והוא קנה לעצמו לאחר כל כך הרבה שנים פולקסוואגן שירוקו מבציר 1975. הסבלנות שלו השתלמה.... כי מפה המצב הולך רק להשתפר.
כל מי שטיפה מבין על מה הוא מסתכל, יצליח בקלות להעריך את העבודה שנעשתה על הרכב כדי לשמר אותו וכדי לשמור עליו במצב שהוא כיום. הגריל, האיתותים, המגבים, ההגה, השטיחים, ועוד הרבה דברים מבדילים את הרכב הזה מכל שירוקו אחרת שיצאה באותה השנה. מה שהופך את הרכב הזה לכל כך מיוחד זאת רמת השימור הנפלאה שלו, כל החלקים בדיוק כמו שהיו במקור, הצבע, בן 37 שנה ועדיין מבריק כמו בדיוק שיצא מהמפעל. דני לא היה צריך ללכת רחוק עם השירוקו שלו, והחליט לשמר אותה כמה שיותר קרוב למקור, במיוחד עם גולף MK1 GTI 16V מיוחדת במינה שברשותו, וגולף ראלי דור שני בחניה שרק מחכה לחזור לכביש.
פנסי החזית האולטרה נדירים הם חלק מאד משמעותי ממה שמושך את האנשים לאוטו הזה, וכל מי שמסתכל טיפה מסביב יוכל לראות את כל קווי העיצוב המיוחדים שעשו את השירוקו למה שהיא עוד ביום שיוצרה. דני החליף את הטמבונים לטמבונים אירופאיים נדירים מצופים בכרום, להם הוסיף מראות כרום שיתאימו למראה. הכל כדי לתת לרכב מראה OEM+, מבפנים ניתן למצוא את הריפוד המקורי המפורסם של פולקסוואגן שמצפה את המושבים. דני עצר אצל אד בבית כדי לקחת ממנו את הכיסוי המקורי לחור של הרדיו ובתמורה הביא לו את הרדיו-דיסק והרמקולים שהיו מותקנים ברכב, כעת פנים הרכב נראה בדיוק כמו שהיה נראה בשנות ה-70 כאשר עוצב על ידי קבוצת פולקסוואגן, מעוצב ובנוי בצורה הכי מקורית שרק ניתן.
הרכב נוסע על הגלגלים הנחשקים של חברת Ronal Racing. הם מאד רחוקים מלהיות מקוריים, אבל הם שיפצו ונצבעו כפי שקארל רונאל ייצר אותם לראשונה לאופל שלו בשנת 1969. סט הגלגלים Ronal Turbo היו פיתוח שמצא את עצמו במהרה בעולם המירוצים. אמצע הגלגלים עשוי ממגנזיום שיותר קל ואך יותר חזק מכל סט אלומיניום דומה. האופציה לפצל את הגלגל לכמה חלקים נתנה למתחרים את האפשרות לבנות את הגלגלים בהתאם לגודל ולרוחב שהם חשבו לנכון. 15X7 זאת המידה שניתן לראות פה, ביחד עם סט קויילאוברים של חברת FK שמקרבת את הרכב ומצמצמת את המרווח בין הגלגלים לכנפיים, סט הגלגלים הזה הם הבחירה המושלמת והנדירה לרכב של דני.
אד, הבעלים המקורי של הרכב, סיפר לדני באותו היום בשנת 2004 חלק מהסודות שלו על איך הוא הצליח לשמור על הרכב ללא חלודה. הוא סיפר לו המון על הפורשה 914, על השירוקו, ועל כל שאר הרכבים שכולנו שואפים להיות בעלים גאים שלהם. אד סיפר לו סיפרים על כל הטיולים שהיה עושה בקיץ, תוך כדי שהוא מודה לגרמנים שבנו אותו במקור. לצייר תמונה של פיסת היסטוריה של הרכב חשובה לא פחות מאשר הצבע, או המצב של המנוע. הרכב היה נעול ושמור משנת 1986 ועד לשנת 2004 שדני ראה אותו לראשונה.
אנחנו רק יכולים לתאר את ההרגשה של אד שלאחר כמעט שני עשורים החליט לפתוח שוב את החניה שלו, ולהוציא את הרכב החוצה. זאת אולי הייתה ההרגשה כמו להתעורר אחרי תרדמת ארוכה מאד... אי אפשר לקנות נשמה אצל סוחר רכב רגיל. אי אפשר למדוד את הנשמה על פי הק"מ שמצוין במד ק"מ שברכב. זה משהו שלא ניתן למצוא ולראות בכל הרכבים. זאת הרגשה לא מוחשית שמקורה עמוק בשורשים של ההיסטוריה והתרבות. לשירוקו של דני יש נשמה. ודני הולך להשקיע הרבה זמן כדי לשמור על המורשת הזאת, ומה שהיה אמור להיות "עוד פולקסוואגן", הפך להיות כחלק מהמורשת שלו.
מקור: StanceWorks
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה